בנם של הדס ואבידן. נולד ביום ו' בתמוז תשס"א (27.6.2001). ילד שני במשפחה, אח לשבעה - שחר, יונתן, איתן, יערה, יובל, נעמה וענבל.

רועי גדל באלון שבות שבגוש עציון עד סוף כיתה א' ולאחר שהמשפחה עברה להתגורר ביישוב עלי בבנימין, בשכונת "נוף הרים", למד בתלמוד תורה "הדר יוסף". בהמשך למד בישיבה התיכונית "אורות הזורעים" במושב הזורעים בצפון. בתקופת הלימודים בתיכון, הדריך רועי בסניף בני עקיבא במושבה מגדל שאהב מאוד וזכה לאהבה מיוחדת מתושביה.

עם סיום לימודיו בתיכון, קבע את מקומו לשנה בשלוחת המכינה הקדם-צבאית "בני דוד" במעלה אפרים, שם הקיף את עצמו בקבוצת חברים קרובים שנשארו מחוברים גם לאחר סיום הלימודים.

הוא היה ילד שמח וסקרן עם חיוך מתוק וממיס לבבות. ילד שנחשב שקט, שעם השנים הסתבר שלא היה שקט כפי שסברו. רועי היה ילד מוכשר באופן יוצא דופן. הוא אהב מאוד לצלם, התמחה בצילום אמנותי והתגלה ככישרון טבעי. היה לו מבט ייחודי, עין רגישה ויכולת לראות יופי גם בפרטים הכי שגרתיים. באוספיו נמצאו תמונות מדהימות ביופיין.

רועי ניחן בידי זהב, אהב לעשות בבית עבודות נגרות וגינון ולבצע תיקונים שונים. בחריצות וכישרון בנה ותיקן מכונות ואביזרים שונים. בכל נושא שעניין אותו הקפיד להתמחות ולהתפתח באופן עצמאי ותמיד לפעול במקצועיות.

הוא היה מאוד משפחתי ואח קרוב ומשמעותי לאחיו ואחיותיו, ועוד יותר לאחר נישואי אחיו הבכור שאז הפך לאח הגדול בבית. אחותו הקטנה ענבל סיפרה על הקשר המיוחד ביניהם ועל השבתות בהן בילו ושיחקו יחד. היו לו חברים רבים והוא אהב לבלות איתם בחבורה אבל בעיקר ב"אחד על אחד". כשיצא לפעילויות ספורט או משחק עם חבריו לקח אתו לא פעם את אחיו הקטן יהונתן שאמר על כך "כאילו ברור שאח גדול לוקח אתו את האח הקטן גם כשהוא עם חברים שלו".

קשר קרוב ועמוק היה לרועי עם הוריו. אביו תיאר קשר שלא נדרשו לו מילים רבות, מילים בודדות הספיקו. "היינו רצים על חוף הים ועושים יחד המון דברים" סיפר.

"כשרועי היה בכיתה י'", שיתף האב, "היה רגע שהרגשתי שהחוט בינינו עומד להיקרע, אבל למדנו יחד איך לתקן ולכן הוא הפך לחבר טוב. סמכנו אחד על השני... הוא אחד שלא יזוז מהשיטה שלו, הוא מאוד סומך על עצמו וגורם לאחרים לסמוך עליו".

באופן עדין ומתחשב דאג רועי להעביר במהלך השנים מסר להוריו על החיבור המיוחד שלו לתורה ולמצוות ועל עולמו הדתי והרוחני. ממועד בר המצווה בו למד להניח תפילין הקפיד על הנחת תפילין בכל יום. לעיתים היה מתווכח בליל שבת עם אחיו בשאלות הלכתיות ואומר "תפסיקו להמציא הלכות". או אז היה הולך אל ארון הספרים, ומצביע על המקור להלכה בספר 'שמירת שבת כהלכתה".

מעולם התורה ומדברי חכמים אימץ רועי ערכי יסוד: "ואהבת לרעך כמוך" ו"אמור מעט ועשה הרבה". עם הזמן הלך והתבהר שהוא יודע בדיוק מה הוא צריך לעשות ומה הוא עושה וניכר היה שעולמו הרוחני בנוי ומוצק.

רועי התגייס לצה"ל ביום 15.12.2020. שירת בחטיבת הצנחנים, בגדוד 890 בו שירתו גם אביו ודודו.

כבר בטירונות בלט בסיוע לאחרים. לאחד החיילים שהיה בעל מגבלה פיזית, עזר במשך כל הטירונות בכל התארגנות או מקום שהתקשה. החייל סיפר "רועי ראה אותי איפה שאחרים לא ראו אותי".

בקורס מ"כים (מפקדי כיתות) סייע בניווט לחברים לצוות. לאחר קורס מ"כים חזר לפקד על חבריו מהמסלול, ואף הפך ביוזמתו למפקד הצוות כשמפקדו נפצע. הוא הוביל את הצוות בתרגיל חטיבתי ובתעסוקה מבצעית. בהמשך יצא לקורס קצינים שלאחריו שובץ כמפקד מחלקה במסלול ח"ץ - חרדים בצנחנים שזה עתה התגייסו. כשתהה לגבי שיבוץ זה אמר לו אחד מהסמלים ששירתו אתו "אתה לא מבין למה אתה שם? יש לך חמישה-עשר חיילים בודדים, יותר מחצי הצוות".

רועי "התאהב" בחיילים ובתפקיד. חייליו תיארו אותו כקצין מקצוען, מדויק מאוד, שקט, עקשן, לוקח אחריות ויוזם בכל הזדמנות. "מגדלור ודוגמה אישית", נעים הליכות ובעל שלווה פנימית, ערכי ומפקד נערץ. הוא שידר מקצועיות ונחישות והביא את חייליו לרמת מקצועיות גבוהה ביותר. היה ברור שהוא עובד בדיוק לפי הספר, האימונים והתרגולות. המשפט השגור בפיו היה "לא משנה מה המשימה, צריך לעשות אז עושים".

במקביל גילה רגישות רבה לחייליו ותואר כ"אבהי". בעת הצורך הגן על חייליו בוויכוחים מול המ"פ וגם כשהיה בטיולים או בחופשת "רגילה" התקשר למש"ק ת"ש (תנאי שירות) לוודא טיפול בחייל.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בבוקר אותה שבת יצא רועי מהבית יחד עם אביו, באומרם לאמא "זאת מלחמה, נחזור בעוד חודשיים". בחודשים הבאים לחם ברצועת עזה בחזיתות שונות.

במשך כשבעה חודשים לחם רועי עם חייליו בשכונות רימאל במערב העיר עזה ובשג'אעיה במזרחה, וגם בחאן יונס בדרום ובג'באליה בצפון רצועת עזה. "זה בדיוק התפקיד שלי, להיות בחזית, לזה הוכשרתי" אמר.

רועי היה מחושב ומתוכנן, ידע מה הוא צריך, מה הוא רוצה מעצמו, והיה נצמד לזה. היה חדור מטרה ואמונה בייעודו. אמו סיפרה שכשהגיע הביתה לחופשה היא רצתה לחזק אותו במילותיה המעודדות ולומר שהוא חלק ממהלך גדול. תשובתו הייתה "מהרגע שהתגייסתי לצה"ל אני שם בשביל עם ישראל'".

בדף שרועי כתב לעצמו בבה"ד 1 הוא ענה על השאלה מה הכי חשוב לו, וכך כתב: "שחיילי יפעלו מתוך תפיסה ערכית ולא ממניעים אישיים".

רועי היה מקצוען ומדויק בתורה הצבאית, הוא ירה כמעט כל טיל, פרץ את רוב הבתים והפעיל רחפנים. הוא שמר על דיסטנס ודרישות גבוהות אבל היה לו ביטחון עצמי להיות גם זה שמבשל לצוות בעזה. בחנוכה הכין "ספינג'ים" וכשמצא קינמון אפה לחייליו עוגיות שכולם זוכרים את טעמן הנהדר.

רועי היה קשוב לחייליו. לאחד מלוחמיו שחשש להיכנס בפעם השנייה לעזה אמר "אתה חייל מעולה, אני מאמין בך" משפט שהספיק על מנת להחזיר את החייל לתפקוד.

כמפקד ידע להקשיב גם לביקורת, לחזור בו ולהודות בטעות כאשר ראה צורך בכך. באחד הלילות במלחמה חש רועי במתח ששרר במחלקה ולאחר התייעצויות עם הקשר הצעיר שלו ועם הסמל, חש חובה לשוחח עם חייליו טרם יציאתם למתקפה שהייתה אמורה להתבצע תוך שעות ספורות. בשיחה פתח רועי ואמר "טעיתי". הוא הקריא את רשימת הטעויות שעשה, הקשיב לחייליו והבטיח להתאים את הדרך מחדש: "אנחנו נשנה את זה, אבל אל תתבלבלו לרגע - אני לא מתכוון להוריד במילימטר את הסטנדרטים של הצוות", כך סיכם את השיחה. החיילים סיפרו שמאותו רגע, ובקרב שניהלו כמה שעות לאחר מכן, הצוות התנהל כמו תזמורת מדהימה והם הפכו לצוות המוביל בפלוגה.

ביציאתו הראשונה במלחמה לחופש, לאחר כמעט שלושה חודשי לחימה, רועי הגיע באיחור רב הביתה. הוא הלך לבקר חברים. בהמשך הסתבר שהחברים הם אלו השוכנים בהר הרצל. הוא לא היה בהלוויות והיה לו חשוב להגיע לשם.

ב-14.5.2024, במהלך קרב בג'באליה חשף רועי פיר שהוביל למציאת שבע גופות חטופים במנהרה והבאתן לקבורה, משימה שהייתה בנפשו. זאת תוך גילוי יוזמה, עקשנות ומקצועיות יוצאת דופן.

למחרת, 15.5.2024, בקרב בג'באליה שבצפון רצועת עזה, רועי נהרג עם ארבעה מחייליו. טנק צה"לי זיהה אותם בשוגג כאויב, לאחר ירי הפגז הראשון, היה זה רועי היחיד שהבין את הסיטואציה. הוא הבין שהם לקראת ירי נוסף עליהם. הוא זינק והצליח להציל מספר חיילים. כשניסה להציל חייל נוסף נפגע מהפגז הקטלני ונהרג.

לשאלת המג"ד לאחר האירוע לשלום הצוות ענה הסמל "מה השאלה, אנחנו ממשיכים!" ועוד באותו יום הוביל הצוות את ההתקפה הפלוגתית. המג"ד ציין כי זו העדות הברורה ביותר לגדולתו של רועי - הצוות שבנה ברוחו ובמקצועיותו.

סגן רועי בית יעקב נפל בקרב ביום ז' באייר תשפ"ד (15.5.2024). בן עשרים ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושבעה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

אביו ספד לו ואמר כי רועי מייצג את רוח הדור כולו, דור שבחר בגבורה, בענווה ובנחישות, גם כשידע שהמחיר עלול להיות החיים עצמם. "רועי סיים את שליחותו בעולם בשלמות, הוא עשה את משימתו ולכן אין תחושת החמצה אבל יש כאב גדול וגם גאווה עצומה. בדומה לאור בוהק שחושף פרטים נסתרים חשפה נפילתו את הגדולה שיש בכולנו. הדרך החדשה שאנחנו הולכים בה כואבת, אבל היא הרבה יותר גבוהה מהדרך הקודמת. רועי הרים אותנו למעלה. אנחנו רואים נוף אחר".

האח יהונתן הדגיש כי לא היה לרועי פחד בעיניים. "הגבורה היא לא איך שהוא מת, אלא איך שהוא חי".

להנצחת זכרו של בנם, משפחת בית יעקב חנכה פרוכת שנרקמה על גבי הדגל שעטף את ארונו. רועי אהב את דגל ישראל ואת עם ישראל בכל ליבו, אמרו בני המשפחה, דגל ישראל מנציח אותו במקום בו נשמרים ספרי התורה, וממנו נישאות תפילות למען עם ישראל.

תלמידי כיתה י"ב בישיבת שבי חברון לצעירים, בהם גם איתן אחיו של רועי, החליטו על פרויקט הנצחה לרועי - שיפוץ בור מים בדרום הר חברון במיקום הצופה אל ים המלח, והפיכתו לפינה הכוללת שביל גישה נוח, פרגולה ו"דק", פינות ישיבה ושלט הנצחה. הם קראו למקום "בור הדגל" על שם אהבתו הרבה של רועי לדגל.

לזכרו של רועי הופצו סטיקרים עם תמונתו במדים והמסר "צריך לעשות אז עושים. שקט. דיוק. מקצועיות".